אפלה גרעינית
language

היסטוריה של נשק גרעיני בכוננות גבוהה

על אף שאומרים כי המלחמה הקרה תמה ב-1991, ארה"ב ורוסיה עדיין פועלות כל אחת תחת ההנחה שהאחרת יכולה להורות על מתקפה גרעינית כנגדה. הכישלון בסיום העימות של המלחמה הקרה גורם לשתי האומות להחזיק כרגע סך שלך 2000 ראשי חץ גרעיניים אסטרטגיים במצב כוננות גבוהה, אשר ניתנים לשיגור תוך דקות בלבד, ואשר משימתן העיקרית נותרת השמדת הכוחות הגרעיניים, התשתית התעשייתית וההנהגה הפוליטית\צבאית של הצד השני.

כלי נשק גרעיני המוכנים לשיגור בכוננות גבוהה, כלומר ראשי חץ גרעיניים מבצעיים המוצבים כבר על טילים ומוכנים לשיגור תוך 15 דקות או פחות, מוצבים ברחבי ארה"ב ורוסיה\ברית המועצות זה עשרות שנים. הטיל הבליסטי הבין-יבשתי המונע בדלק מוצק מינטמן (Minuteman) הועלה לכוננות באוקטובר 1962 ועד 1965 הוצבו 800 טילי מינטמן 1. עד אמצע שנות ה-70', ברית המועצות הציבה מגוון טילים בליסטיים בין-יבשתיים מהדור השני, מונעים בנוזל ומוכנים לשיגור מהיר.

המלחמה הקרה יצרה מירוץ חימוש שהוביל לפיתוחם של כלי נשק הרסניים עד כדי אפוקליפסה. הפחד ממתקפת פתע גרעינית הוחרף בשל פיתוחן של טיים בין-יבשתיים המצויידים בכלי כניסה מחדש מרובים ומטווחים עצמאית, שנראו כמעוצבים בשלמות למכה גרעינית מקדימה. היות שלא נמצאה כל הגנה כנגד מתקפה שכזו, ה"פתרון" הצבאי היחיד נראה כמחייב את שיגורם של טילים בליסטיים בין יבשתיים מכניהם התת-קרקעיים לפני שיושמדו.

כך נראה כי המטרה העיקרית בהחזקת כוחות גרעיניים מוכנים לשיגור תוך דקות, פשוטו כמשמעות, היא למנוע את השמדתם במתקפת פתע גרעינית של האויב. על מנת לעשות זאת, חייבים להתקיים שלושה תנאים: (1) טילים המסוגלים לשיגור מהיר, (2) מערכות התרעה מוקדמת המסוגלות לזהות מתקפת פתע, ולסיום (3) מערכת פיקוד ובקרה גרעינית המסוגלת להעביר את התרעת המתקפה להנהגה שתעביר אז את ההוראה (באותם צינורות) לשיגור מהיר של כוחותיהם הגרעיניים בטרם הגעת מתקפת האויב.

עד אמצע שנות ה-80', הן ארה"ב והן רוסיה יצרו מערכות פיקוד ובקרה גרעיניות אוטומטיות שעבדו בשילוב עם מערכות התרעה מוקדמת ועם הטילים הבליסטיים הגרעיניים שלהן. כתוצאה, לשתי המדינות היתה יכולת מוכחת לשגר טילים אסטרטגיים עם קבלת התרעה טקטית תוך פחות מ-30 דקות, זמן התעופה הנקוב של טילי קרקע-קרקע בליסטיים בין יבשתיים במעוף בין ארה"ב לרוסיה.